מדביקים מפעילים אפקט הרטבה על המצעים המיועדים להדבקה; בתנאים ספציפיים של טמפרטורה, לחץ וזמן, הם מקלים על פיזור פני השטח או הפנימי כדי ליצור חומרים בעלי חוזק הדבקה גבוה. רוב המדבקים הם שרפים תרמופלסטיים בעלי משקל-מולקולרי- נמוך; בטמפרטורת החדר, הם קיימים או כנוזלים צמיגים או כמוצקים בפני עצמם, או שהם הופכים לנוזלים בשילוב עם ממיסים מתאימים.
כדי לתפקד ביעילות כחומר הדבקה, חומר חייב לעמוד בקריטריונים הבאים: ① עליו להפגין תאימות טובה לשרף הדבק הראשי. ② המדביק עצמו חייב להיות בעל דביקות אינהרנטית חזקה. ③ אפקט ההדבקה שלו חייב להיות עמיד ולהפגין שונות מינימלית לאורך זמן. ④ אסור שזה יפריע לתהליך הגיפור של הגומי.
בניסוחים טיפוסיים עבור דבקים רגישים-ללחץ-גומי (PSA), החלק האופטימלי של שרף הדבק הוא כחלק אחד לכל חלק אחד לפי משקל האלסטומר הגומי. אם לשרף יש נקודת ריכוך גבוהה, עשויה להספיק כמות קטנה יותר; לעומת זאת, אם נקודת הריכוך נמוכה, יש להשתמש בכמות גדולה יותר. יתרה מזאת, בעת ייצור מוצרי PSA הדורשים עמידות מצוינת להזדקנות, חיוני לתת עדיפות לבחירה של שרפים מדביקים בעלי יציבות התיישנות מעולה -כגון שרפי נפט אליציקליים, אסטרים מוקשים של רוזין או שרפי טרפן- המכילים מעט קשרים כפולים בתוך המבנים המולקולריים שלהם. בעת ייצור סרטי בידוד חשמליים, יש לבחור שרפים מדביקים עם תכונות בידוד חשמלי מעולות במידת האפשר.
בעת ייצור מוצרי PSA- רפואיים, שרפים מחמצנים חומציים-כגון רוזין ונגזרותיו, או שרפים מסוימים שעברו פנול-פורמלדהיד- עלולים לעתים קרובות לעורר דלקת עור; לכן, יש לנקוט בזהירות רבה במהלך בחירתם. לעומת זאת, כאשר מייצרים מוצרים-נמוכים יותר, העלות של השרף המדביק הופכת לשיקול עיקרי.
באופן כללי, מדביקים בעלי משקל מולקולרי יחסי מתאים, מבנה מולקולרי מסועף, קבוצות פונקציונליות קוטביות או חצי-קוטביות וקבוצות המספקות מכשול סטרי נוטים להפגין השפעות הדבקה מעולות; עיקרון זה משמש כאסמכתא שימושית לעיצוב ולבחירה של חומרי הדבקה. הסוגים השונים של שרפים מדביקים זמינים כוללים שרפי טרפן, שרפי נפט, שרפים קופולימריים, רוזין, רוזין מוקשה, רוזין פולימר, אסטרים של גליצרול רוזין, שרפי קומרון-אינדן, שרפים מוגנים ואחרים.
